החלטה בתיק רע"פ 6194/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וד' קרת) מיום 9.6.04 אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ח' אפרתי) מיום 13.4.03.

           כנגד המבקש הוגש לבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של העלמת מס. בכתב האישום נטען כי חברה בבעלותו ובניהולו של המבקש הגישה דו"חות כוזבים לרשויות המס אשר בהם נמסר על מחזור עיסקאות נמוך מהמחזור שהיה בפועל וזאת כדי להתחמק מתשלום מס ערך מוסף. באמצעות הדו"חות הכוזבים עלה בידו של המבקש להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסכום של כ- 360,000 ש"ח.

           ביום 18.2.03, לאחר דחיות ועיכובים מצדו של המבקש, כמתואר בגזר דינו של בית משפט השלום, חזר בו המבקש מכפירתו ומסר הודיה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. המבקש הורשע על יסוד הודאתו ולאחר מכן הוגשו טיעוני הצדדים לענין העונש. טענתו העיקרית של בא כוח המבקש בפני בית משפט השלום - אשר עליה חזר גם בערעורו בבית המשפט המחוזי וגם בבקשה שבפניי - נסבה סביב מצבו הרפואי של המבקש. לטענת בא כוח המבקש, מצבו הרפואי של המבקש הוא כה קשה עד כי השהיה בכלא מעמידה אותו בסכנת חיים. לפיכך, טען בא כוח המבקש, יש להימנע במקרה זה מהטלת עונש מאסר בפועל. מנגד, עתרה התביעה להטלת מאסר בפועל ואף ציינה כי על פי מידע המצוי בידיה ממשיך המבקש לעבוד כרגיל בחברה שבבעלותו כך שמצבו הרפואי אינו חמור כפי שהוא טוען. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים גזר בית משפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. כן הטיל עליו קנס בסך של 30,000 ש"ח.

           על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי ובו העלה שוב את טענותיו בענין מצבו הרפואי. בא כוח המבקש טען כי בתקופה הקצרה שבה שהה המבקש בבית הכלא - עד שהתקבלה בקשתו לעיכוב ביצוע - לא זכה המבקש לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו וחייו הועמדו בסכנה ממשית. לאחר שעיין בחומר הרפואי הורה בית המשפט המחוזי כי קצין הרפואה הראשי של שירות בתי הסוהר ימציא לבית המשפט את חוות דעתו בשאלה אם שירות בתי הסוהר ערוך לקלוט אסיר במצבו הרפואי של המבקש. קצין הרפואה הראשי של שירות בתי הסוהר, ד"ר אלכס אדלר, עיין במסמכיו הרפואיים של המבקש וקבע כי ניתן לקלוט את המבקש כאסיר וליתן לו את הטיפול הדרוש. לאחר שעיין בחוות הדעת של ד"ר אדלר, ובחן שוב את שיקולי הענישה הרלוונטיים לעניינו של המבקש, החליט בית המשפט המחוזי להקל בעונשו של המבקש בשל מצב בריאותו והעמיד את עונשו על 10 חודשי מאסר בפועל וכן הפחית את הקנס שהוטל על המבקש לסך של 20,000 ש"ח.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. גם בבקשת רשות הערעור מתמקד בא כוח המבקש במצבו הרפואי הקשה של המבקש ועיקרה של הבקשה היא הטענה כי עקב מצב רפואי זה אין לשלוח את המבקש למאסר בפועל שכן אין הוא יכול לקבל את הטיפול הנדרש לו בבית הסוהר ועקב כך חייו בסכנה ממשית. המבקש צרף לבקשתו מסמכים רפואיים חדשים וחרף העובדה כי מסמכים אלו לא עמדו בפני הערכאות הקודמות ראיתי לנכון לקבלם. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר וביום 1.7.04 הוריתי כי ביצוע העונש יעוכב עד למתן החלטה אחרת וכן ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה ולמסמכים הרפואיים שצורפו אליה. בתגובתה התנגדה המשיבה למתן רשות ערעור לשם הפחתה נוספת בעונשו של המבקש וסמכה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה טענה, בין היתר, כי לאסירים הנתונים בהחזקת שירות בתי הסוהר יש טיפול רפואי של שירות בתי הסוהר ואף ניתן לאשפזם, במקרה הצורך, בבית חולים ממשלתי. המשיבה ציינה גם כי, למיטב ידיעתה, מצבו של המבקש אינו חמור כפי שהוא מבקש להציג וכי למשיבה ידוע שהמבקש עובד בעבודתו באופן רגיל. מכל מקום, המשיבה צרפה לתגובתה חוות דעת נוספת מאת ד"ר אדלר אשר בה ניתנה התייחסות למסמכים הרפואיים החדשים שהמציא המבקש. בחוות דעתו חזר ד"ר אדלר על קביעתו לפיה ניתן לקלוט את המבקש במסגרת שירות בתי הסוהר ולהעניק לו את הטיפול הדרוש. יצוין כי לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה הגיש המבקש תגובה משל עצמו ואף המשיבה הוסיפה תגובה נוספת משל עצמה.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות השונות מטעם הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. העונש שהוטל על המבקש אינו חמור ביחס למעשים שבביצועם הודה. המבקש הודה והורשע בעבירות של העלמת מס בהיקף נרחב ביותר ועל פני תקופה ממושכת והעונש שהוטל עליו, במיוחד לאחר ההפחתה שנעשתה בו בבית המשפט המחוזי, אינו חמור והוא אף נוטה לקולה. באשר לטענתו העיקרית של המבקש, בדבר מצבו הרפואי המונע ממנו, לכאורה, לשהות בין כותלי בית הכלא הרי שבענין זה מצויה בפניי חוות דעתו של ד"ר אדלר, בענין מסוגלותו של שירות בתי הסוהר לקלוט את המבקש למתקניו ולהעניק לו את כל הטיפול הדרוש לו, ואין סיבה לפקפק באמינותה. ד"ר אדלר הודיע בחוות דעתו כי המבקש ישהה בתחילת מאסרו במרפאת שירות בית הסוהר, שם יזכה להשגחה רפואית מתמדת, ואם יהיה בכך צורך ישהה המבקש במרפאה במהלך כל מאסרו. כן ציין ד"ר אדלר כי אם ייזקק המבקש לתרופות שאינן ברשות שירות בתי הסוהר יירכשו תרופות אלו עבור המבקש באופן מיוחד, כפי שהדבר מבוצע עבור אסירים אחרים.

           לנוכח הדברים אשר הניחו את דעתו של בית המשפט המחוזי בעת הדיון בערעור, וחוות הדעת הנוספת של ד"ר אדלר, נחה דעתי כי שירות בתי הסוהר מסוגל לקלוט את המבקש למתקניו וליתן לו טיפול הולם. בנסיבות אלה, לא הצביע המבקש על טעם כלשהו המצדיק הבאת עניינו לדיון בפני ערכאת ערעור נוספת.

           אשר על כן, הבקשה נדחית. 

           ניתנה היום, ט"ז באב התשס"ד (3.8.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: